<h1>תשובות חכמי פרובינציא הלכ' גיטין סימן נ"ד</h1>
<h2>דף ס:</h2>
לר' אשט"רוק ד"לוניל הדר אר"לדי גם בן חיל אשר לבו כלב האריה המס ימס לתוקף התלאות, והסבות הקשות להתנפל ולהתגולל בבני עמנו מובאות, והצרות המתרגשות סביב בעתונו מפה ומפה חולפות ובאות, לא יתנוהו השב רוחנו לברר וללבן ולהבדיל בין המגונה והנאות, אין בפינו הלכה ברורה להשיב אמרים אמת לקול הקריאות, ועל מה אנחנו מחשים אין לנו להשען זולתי ליה עינינו יגיעונו לקץ הפלאות, הגיעני כתבך הנכבד והכרתי חותמך ופתילך, וראיתי הכל חפץ מחפש בנר שכלך, ידעתי שאינך צריך לי, אך להפיק רצונך הנני משיב על דבריך כאשר הראוני מן השמים. שאלה האשה שנתגרשה כשהיא מעוברת או מניקה ואין הולד מכירה מה תהא דינם, אם הם מותרות להנשא מיד, המניקה אחר צ' יום והמעוברת אחר שתלד, או אם הם צריכות להמתין עד כ"ד חדש כאלמנה, ויש מתירין המניקה אחר צ' יום והמעוברת אחר שתלד ע"כ, ודקדק[ת] בטעם האוסרים וטעם המתירי', והבנת מה שכתב ר"ת בספר הישר. תשובה הא דגרסי' בפ' אע"ף [כתובות ס' ע"א], מניקה שמת בעלה בתוך כ"ד חדש הרי זה לא תנשא ולא תתארס עד כ"ד חדש כו', והא דגרסי' בפ' החולץ [יבמות מ"ב ע"א], לא ישא אדם מעוברת חברו ומיניקת חברו כו', כלהו ודאי באלמנה מיירו, והיינו דפרכי' התם ותתבעינהו ליורשים, אלמ' באלמנה קא מיירי, ובגרושה לא שקיל וטרי תלמודא כלל, אלא גבי נדרה שלא להניק דאמרי' [כתובות נ"ט ע"ב] נתגרשה אינו כופה ואם היה מכירה נותן לה שכרה וכופה ומניקא מפני הסכנה, אבל מענין נישואי הגרושה בתוך כ"ד חדש אין זה מבואר, מעתה יש לנו לדון מהו החלוק שיש בין הגרושה ובין האלמנה והוא, שהגרושה אינה משועבדת להניק, כמו האלמנה, וכיון שכן דינא הוא שאינה צריכה להמתין שהרי אין ההנקה מוטלת עליה, ואם בשביל זאת הטענה אנו מתירין אותה להנשא גם כן יש לנו להתיר לינשא קצת האלמנות שאין משועבדות להניק כגון הכניסה לה שתי שפחות, כדאמרי' [שם] שתים אינה מבשלת ואינה מניקה את בנה ואמ' תנא [שם ס"א ע"א] אחד שהכניסה לו ואחד שמצאת לו משלו וזו לא מצינו בשום מקום, דלא פלוג רבנן באלמנה, דלא גרע מנתנה בנה למניקה או גמלתו, וכן הדין נמי בגרושה, כיון שיש קצת גרושות שכופין אותם להניק כשהולד מכירן לא פלוג רבנן בגרושה, ולמדנו הדין באלמנה והוא הדין בגרושה, ודאי אמת הוא, נראה דהיינו דקא פסיק ותני התם בפ' החולץ לא ישא אדם מעוברת חברו ומניקת חברו כו', ולא שאני לו במניקה בין באלמנה בין בגרושה לענין נשואין לתוך כ"ד חדש, ויש לנו מזה ראיה גדולה [מד]מדמינן בגמרא [כתובות ס' ע"ב] גזירת מניקה לכ"ד חדש משום סכנת ולד לגזירת צ' יום משום הבחנת זרע, וכי היכי דלא פלוג רבנן התם בין ראויה לילד לשאינה ראויה לילד ואפי' עקרה וזקנה ה"ה לגזירת מניקה דלא פלוג רבנן בין אלמנה לגרושה ובין מכירה לשאינה מכירה, וכל דכן הוא כיון דאיכא סכנת ולד, דגרסי' בפ' אע"פ [שם], נתנה בנה למניקה גמלתו או מת מותרת לינשא מיד רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע סבור למעבד עובדא כי הא מתני' אמר להו ההוא סבתא בדידי הוה עובדא ואסר לי רב נחמן אמ' להו רב פפא ואתון לא תסברוה מיהא דתניא הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה או שהיה לה כעס בבית בעלה או שהיה בעלה חבוש בבית האסורין או שהלך בעלה למדינת הים או שהיה בעלה זקן או חולה או שהיתה היא חולה ועקרה וזקנה אילונית וקטנה והמפלת לאחר מיתת בעלה ושאינה ראויה לילד כלם צריכות להמתין ג' חדשים דברי ר' מאיר כו', ואמר רב נחמן אמ' שמואל הלכה כר"מ בגזירותיו אמרו ליה לאו אדעתין ע"כ, נמצא (שאין) [שאנו] למדין מכאן דכי היכי דמחמרי' בגזרת צ' דבהבחנת זרע הכי נמי מחמרי' בבחינת כ"ד חדש דמניקה משום סכנת ולד, ואע"ג דרב נחמן [שם] שרא להו לדבי ריש גלותא ואמ' שאני דבי ריש גלותא דלא הדרי בהו, ולא גזר דבי ריש גלותא אטו שאר אינשי, איכא למימ' דבין ריש גלותא לשאר אינשי ליכא למיגזר כלל, א"נ בהא לית הלכתא כוותיה תדע לך שהרי לא הביאה הרב אלפסי ז"ל, מעתה יצא לנו הדין לפי הסוגיא דלא פלוג רבנן במניקה בין אלמנה בין גרושה בין מכירה בין אין מכירה דכלן צריכות להמתין כ"ד חדש כן נראה בעיני אמת וברור, ומלשון רבי' שמשון בעל התוספות משנ"ץ נראה כי התוספות הסכימו דלא פלוג רבנן בין גרושה לאלמנה, וז"ל בפ' החולץ [יבמות מ"ב ע"א] גבי סתם מעוברת למניקה קיימ', זקני ה"ר שמשון היה אומ' דגרושה מיניקה מותרת לינשא משום דלא משתעבדא להניק כדאמרי' בפ' אע"פ [כתובות נ"ט ע"ב] נתגרשה אינו כופה, ור"ת דייק משמעתין דלמאי דבעי למימ' טעמ' משום סנדל או משום דיחסא אין חילוק בין אלמנה לגרושה ואינו חוזר בו אלא מן הטעם בלבד, ועוד אלמנה גופא אי אמרה איני נזונית ואיני עושה או שתבעה כתובתה לא משעבדא ליה, וכן פוסק בשאלתות דרב אח' דלא שנא גרושה ולא שנא אלמנה ע"כ, וכן פסק הרב בעל השלמה ז"ל, ומלשון הר"ם בפ[י]"א בהלכות גרושין [הכ"ה] נראה דלא שני ליה בין גרושה לאלמנה, שהוא לא הביא בלשון לשון הבריתא שהיא בפ' אע"פ מניקה שמת בעלה בתוך כ"ד חדש כו', אלא הביא בלשונו לשון הבריתא סתם שהוא בפ' החולץ, לא ישא אדם מעוברת חברו ומניקת חברו כו', אלמ' דלא שני ליה, כיון שהיא מעוברת או מניקה לא איכפת לן אם היא גרושה או אלמנה, אלא שיש לדקדק בלשונו שכתב וכן גזרו חכמי' שלא ישא אדם מעוברת חברו ומניקת חברו אע"פ שהזרע ידוע למי היא מעוברת שמא יזיק הולד בשעת תשמיש שאינו מקפיד על בן חברו ומניקה שמא יתעכר החלב ע"כ, ויש (לו) [לי] על זה שתי קושיות חדא, דקאמ' שאינו מקפיד על בן חברו ובגמ' דפ' החולץ אסיק דידה נמי חייס עלויה כו' ע"כ, ועוד דיהיב חדא טעמ' למעוברת וחדא טעמ' למניקה, ובגמ' דפ' החולץ אסיק חדא טעמ' לתרויהו דמתרץ אלא סתם מעוברת למניקה קיימ', ונראה דגרסת הרב כן אלא משום דיחסא אי הכי דידיה נמי דידיה חייס עליה אי נמי סתם מעוברת למניקה קיימ' ולא גריס דידה נמי חייס עלויה, ולגרסא זו איכא למימ' דטעמ' דמעוברת נמי משום דיחסא, מעתה הא דמעוברת ודאי לא שני לן בין אלמנה לגרושה וכיון שכן הוא מניקת חברו נמי לא שני לן בין אלמנה לגרושה דהא תרויהו בהדי הדדי תננהו, דאי משוינן חילוק בין אלמנה לגרושה היה לו לרב לפרש ולא לסתום, וכן נראה כי הרב ז"ל הלך בשטת רב אחא בעל השאלתות שהוא מקדמוני הגאונים, וכן כתב [פר' וירא שאילתא י"ג], שאלתא דאלו אתתא שפטרה בעלה או דשכיב לה בעלה דמעברא מיניה אסיר למנסבא עד משלם יומי מניקותה, והיכא דעברה או אנסיבא או אקדישא מפקינן לה מיניה דתנו רבנן לא ישא אדם מעוברת חברו ומניקת חברו כו', ואתה שלום כנפשך ונפש איש בריתך נאמן אהבתך סר למשמעתך. אבא מרי ב"ר משה ב"ר יוסף יש"י עמהן.
